העיסוי עבר דרך ארוכה ושינויים רבים עד שהפך למה שהוא כיום. תחילה העיסוי נעשה בטכניקה פשוטה למדי, שכללה ליטופים ולחיצות במקום הפצוע או הכואב. כיום קיים שפע רחב מאוד של טכניקות עיסוי שמטרתן לסייע לאדם הן מבחינה גופנית והן מבחינה נפשית.
לא ידוע על תאריך מדויק או מיקום גיאוגרפי מדויק בהם החל העיסוי את דרכו. אולם, כיום מקובל לחשוב כי העיסוי התפתח בכמה ארצות שבהן נעזרו בעיסוי לצורך ריפוי אנשים ללא הבדלי דת, מוצא או מעמד.
בסין נעזרו בעיסוי לצורך טיפול במחלות שונות, בפציעות ובבעיות שרירים. כמו כן, העיסוי סייע בשחרור מתחים והקלה על עייפות. הטכניקה הייתה פשוטה יחסית וכללה עיסוי של הגוף באמצעות הידיים, בשילוב שמנים ותמציות צמחים שונים, בשילוב לחיצות על שרירים. העיסוי שולב לרוב יחד עם דיקור.
במקדש שאולין המפורסם, בו פותחו אומנויות לחימה שונות, נעזרו בעיסוי במטרה להכין את הגוף לעומסים פיזיים, ולריפוי פציעות בעקבות אימונים.
חלק מבתי הספר לרפואה בסין לימדו טכניקות עיסוי שונות לצורך טיפול בחולים, ובהמשך, העיסוי הפך למקצוע חובה בפקולטות לרפואה.
בהודו העיסוי סייע בטיפול בבעיות שונות במערכת העיכול, בעיות בעמוד השדרה, שברים ואף הכשות נחש שהיו מטופלות לעיתים בעזרת עיסוי. עם השנים פותחו בהודו טכניקות עיסוי עצמי, כטיפול מונע וכדרך לחיזוק הגוף. גם בהודו, בדומה לסין, היו בתי ספר בהם העיסוי נלמד כחלק מלימודי הרפואה. כמו כן, בהודו העיסוי היה חלק מטקסים דתיים שונים.
טכניקות העיסוי בארצות המזרח כללו לחיצות ועיסוי של הרקמות, והוא נעשה בסאונות או במרחצאות, בחדרים חמים ויבשים ייעודיים לכך. המעסים היו משתמשים בידיים וברגליים, ושמו דגש בעיסוי על הנעת המפרקים של מי שקיבל עיסוי.
ביוון העתיקה השתמשו בעיסוי לטיפול במחלות שונות, והיה לו תפקיד נכבד ברפואה של יוון העתיקה. זאת בין היתר בזכות מחקרו של היפוקראטס על יתרונות העיסוי והשפעותיו על גוף האדם. העיסוי נעשה לרוב בסאונות תוך שימוש בשמנים, והייתה לו חשיבות בשגרת היום יום בחיזוק הגוף ובהרגעה. במרכזי בריאות ייעודיים נעשו עיסויים, הן למטרות רפואיות והן לשם ההנאה. גם בצבא ביוון העתיקה, לעיסוי הייתה חשיבות, בדומה למסגרות הרפואיות.
ברומא העתיקה, העיסוי נלמד בבתי ספר ייעודיים. העיסוי היה נעשה על ידי עבדים, בחדרים ייעודיים לכך בסאונות, תוך שימוש בשמנים. לפני העיסוי, הרומאים נהגו לבצע תרגילי התעמלות. בדומה ליוון, גם ברומא העתיקה, העיסוי נתפס כחשוב גם בצבא וגם בספורט.
העיסוי היה נפוץ באזורים נוספים באסיה. במצרים העתיקה, העיסוי היה נעשה בסאונה, לאחר חימום וריכוך הגוף, ונעשה על כל הגוף, כולל קצות האצבעות. בבגדד, אבו עלי אבן סינא (שחי בשנים 980-1037), הקים בית חולים בו לראשונה עיסוי היה אחד ממרכיבי הריפוי המרכזיים. הוא אסף רעיונות שונים מעולם הרפואה מהודו, יוון ורומא, ואיחד אותם לספר אחד, שכלל בתוכו גם מידע אודות טכניקות עיסוי שונות. בזכותו, העיסוי וסגולותיו החלו לקבל הכרה במרכז אסיה ובאזורים נוספים.
ברוסיה העתיקה, העיסוי החל את דרכו בקרב ציידים ולוחמים, ונעשה בו שימוש לצורך חיזוק גופני וריפוי פציעות. כמו כן, תרבות הרחצה הסלאבית כללה אלמנטים שונים של עיסוי. תחילה, בטרם הכניסה לסאונה, נהגו לעסות את הגוף עם שמנים ומשחות שהופקו מתמציות צמחים ושורשי צמחים שונים. עם הכניסה לסאונה החמה והלחה, עובד הסאונה הצליף בגוף המתרחצים עם זר ענפים יבשים (מעצי אשוח, ליבנה או אקליפטוס) שהושרו במים חמים, בעיקר בחלקו האחורי, וזאת לשם המרצת זרימת הדם ושחרור שרירים תפוסים. מנהג זה מקובל גם כיום ברחבי מדינות שונות במזרח אירופה, ובעיקר ברוסיה המודרנית.
בארה"ב ובאפריקה, העיסוי לא היה כה מפותח מבחינת הטכניקות שלו, וכלל ליטופים ולחיצות במקומות כואבים.
באירופה, לאחר שהאינקוויזיציה התירה מעט את הגבלותיה ואישרה למדענים לפרסם את מאמריהם, העיסוי קיבל הכרה רחבה יותר. בעקבות זאת, הוקמו בתי חולים בהם שולבו טכניקות עיסוי והתעלמות כחלק מהטיפול בחולים, וכן הוקמו אוניברסיטאות בהן נלמד העיסוי כמקצוע.
כיום, כידוע, העיסוי פופולרי ונפוץ בכל רחבי העולם. קיימות טכניקות עיסוי שונות ומגוונות, המושפעות מטכניקות העיסוי שפותחו עם הזמן ברחבי העולם כולו, כפי שתואר כאן. העיסוי, כאמור, מסייע למגוון רחב של מטופלים, במצבים רפואיים שונים. העיסוי עוזר בהפגת לחץ ועייפות, ומומלץ למטופלים בכל הגילאים- מגיל לידה ועד 120 (ויותר...)😊
קצת היסטוריה:
